החלטה בתיק בש"א 8092/04

לפניי בקשה למינוי מפרק זמני לחברת דנים השקעות בע"מ (להלן: "דנים"), על ידי המבקשת רוני ר. הנדסה ופיתוח בע"מ  (להלן: "רוני הנדסה"), וזאת בגין חוב, שבשלב זה, עומד על סך של כ- 7.5 מיליון ש"ח, נכון להיום.

הרקע לבקשה

1.         יסוד הבקשה הינו פסק בורר שניתן על ידי כב' השופטת (בדימוס) ה' בן עתו (להלן: פסק הבורר), ביום 23.4.04. רוני הנדסה ביקשה אישור חלקי של פסק הבורר, ואילו דנים ביקשה את ביטולו. עוד הבקשה מונחת לפניי, היו הליכים נוספים בין הצדדים תלויים ועומדים, אולם ביום 12.1.05 ניתן פסק דין בבית משפט זה (כב'  השופט י' צבן) ב- ה"פ 3235/04, 3265/05, לפיו נדחתה הבקשה לביטול פסק הבורר והפסק אושר.

דנים יזמה בשנת 1996 הקמת מלון באיזור ים המלח. לצורך כך פירסמה מכרז לביצוע עבודות שלד, ובעקבותיו סוכם בין הצדדים כי רוני הנדסה תבצע עבודות אלה כשמדובר בהיקף של 26.000.000 ש"ח, זאת בהסכם קצר בכתב יד. מכל מקום, צו התחלת עבודה הוצא במאי 1997, והבניה התקדמה. בתחילת הדרך בוצעו תשלומים באופן מסודר, אולם לאחר מספר חודשים החלו חילוקי דעות בין הצדדים, ושיאם בשלהי 1998. משלא הגיעו הצדדים להבנה, הוגשו תביעות הדדיות, ובראשית מהלכן הוסכם בין הצדדים שהן תימסרנה לבוררות.

כב' הבוררת לאחר ששמעה את הראיות שהובאו בפניה, חייבה את דנים לשלם לרוני הנדסה  סך של 4.3 מיליון ש"ח וכן הוצאות ושכ"ט עו"ד, שערכו להיום מגיע לכ- 7.5 מליון ש"ח. רוני הנדסה פנתה לדנים ודרש את הסכום שנפסק כאמור, אולם לא קיבלה אותו מכאן הבקשה שלפני למינוי מפרק זמני.

טענת המבקשת

2.         המשיבה, דנים, אינה פורעת את חובה חרף דרישות. במסגרת הבקשה לאישור פסק הבורר הוטלו עיקולים בבנקים ובחברות כרטיסי האשראי, אולם המחזיקים הודיע כי אין בידם כספים המגיעים או שיגיעו לדנים. המלון מופעל למעשה באמצעות חברה אחרת הנקראת ים המלח רויאל הוטל מנג'מנט בע"מ (להלן: "רויאל הוטל"). משנודע זאת לרוני הנדסה, הגישה בקשה לעקל כספים אצל רויאל הוטל, ובעקבות הצו שניתן הודיעה רויאל הוטל כי " לא מוחזקים כספים של חברת דנים על ידינו ולא מגיעים לדנים השקעות כספים מאיתנו". דנים, וכך אף רויאל  הוטל סירבו להציג את ההסכם שביניהן, כך עד למתן החלטתי בנדון, כפי שיפורט להלן. מנהל דנים משמש גם כמנהל רויאל מנג'מנט. המבקשת טוענת כי יש כאן ניסיון להבריח כספים.

התנגדות המשיבה

3.         דנים טוענת כי אין התראת פשיטת רגל עפ"י סעיף 258 לפקודת החברות ואין חוב חלוט. לטענתה יש לה סיכוי להצליח בערעור שאותו היא אמורה להגיש, וכי ישנה מחלוקת בתום לב, ובעיקר הואיל והבוררת לא פסקה על פי הדין המהותי, וכן טענות נוספות הקשורות לבוררות גופה.

לטענתה לא היתה הברחת הנכסים, המלון " חי ונושם ומשתקם שכן החל לפעול למזל הביש, רק עם פרוץ האינתיפאדה".

טענה נוספת בפי המשיב היא אין ליתן לצו לפירוק, ולו זמני, רק משום שקם נושה נחזה אחד בלבד.

דיון

4.         לדיון שהתקיים בפניי, בו נחקרו המצהירים מטעם הצדדים, התייצבו גם ב"כ בנק הפועלים בע"מ, וכן מר ישראל וייסברג בשם חברת לוקטק בע"מ, לאחר אישור בקשתה  להצטרף להליך. בנק הפועלים בע"מ הינו נושה מובטח שליווה את הפרוייקט של הקמת המלון. בדיון ציין בא כוחו עו"ד מטרי: " גם אנו נושה מודאג מאוד. הנשיה כלפינו 270 מיליון ש"ח... לעניין ההליך פה לא נתערב לא נהיה גורם מאיץ, אדוני יכריע על פי העובדות שבפניו ועל פי בקשת הפירוק וזכויות הבנק יידונו בנפרד" (ע' 2, ישיבה מיום 31.1.05).

מר וייסברג נציג לוקטק בע"מ הודיע: " רוצים את מה שמגיע לנו". חובה של דנים לנושה זה עומד ע"ס כ- 145,000 ש"ח, אולם ביום 15.2.05 הודיעה חברת לוקטק בע"מ כי  היא מתנגדת לפירוק מן הטעם: " על פי שיקולים שלנו החלטנו לחזור בנו מהצטרפותנו לבקשת הפירוק".

כך גם חברת רמקס פרוייקטים (1987) בע"מ, אשר דנים חייבה לה סך של כ- 1,640,000 ש"ח, הודיעה ביום 20.2.05 כדלקמן:

"רמקס הגיע עם דנים להסדר פשרה בדבר החוב הנ"ל.

רמקס מתנגדת לבקשת הפרוק, מאחר והינה סבורה כי במקרה של מכירת המלון על-ידי הנושה המובטח, קיים ספק רב אם יישארו כספים לחלוקה לנושים הרגילים לאחר מכירת המלון ופרעון חובו של הנושה המובטח".

הדרישות למתן צו הפירוק הזמני

5.         חרף קיומו של פסק דין המאשר את פסק הבורר, טוענת המשיבה כי אין בנמצא פסק דין חלוט, באשר בכוונתה לערער עליו וכי הגישה בקשה לעיכוב ביצוע. יצויין, כי בשלב זה ניתנה החלטה ע"י כב' השופט י' צבן שדחה את הבקשה כפי שעולה מהחלטתו שצורפה ע"י המבקשת.